רישום קרקעות בישראל

לבני אדם יש שם פרטי ושם משפחה בו הם משתמשים ויש את השם הרשמי שלהם שהוא למעשה מספר ת.ז שלהם. תארו לכם שהיינו פוגשים חבר ואומרים לו "היי 325569841, מה שלומך היום?" נשמע מופרך נכון? 

אז כמו בני אדם, גם לקרקעות בישראל יש שם שמשתמשים בו ויש את השם הרשמי שלהן.
השם שאנחנו מכירים ומשתמשים בו הוא הכתובת של הקרקע,

לדוגמא: רחוב הרברט סמואל 10, תל אביב. השם הזה הוא שם נוח לשימוש וידידותי, אך הוא איננו השם הרשמי של הקרקע. השם הרשמי של הקרקע מורכב ממספר גוש ומספר חלקה. 

לדוגמא: השם הרשמי של הרברט סמואל 10 בתל אביב הוא גוש 7229 חלקה 107.

זוהי תעודת הזהות של הקרקע וכך היא רשומה בלשכת רישום המקרקעין הידועה בשם "טאבו". 

חלקה יכולה להיות ריקה, יכול להיות עליה חניון, משרד, בית פרטי, בית מגורים עם 5 קומות ואפילו 10 בניינים בני 20 קומות. 

כאשר רושמים בלשכת הרישום פרטי חלקה מפרטים את הבעלים בה ואת החלק של כל אחד. כאשר ישנו יותר מבעלים אחד הרישום הופך להיות מעט בעייתי, ישנם שני פתרונות מעשיים: 

1. רישום ב"מושע" – בעלות בלתי מסוימת.
בטאבו יופיע כל בעלים וחלקו היחסי בחלקה, לדוגמא: משה כהן, ת.ז 321654987, בעלים של 1/4 מתוך החלקה. כלומר, משה הוא הבעלים של רבע מתוך כל החלקה וכל מה שבנוי בה.
שיטת רישום זו בעייתית מאחר ולא מופיע בה מה בדיוק שייך למשה. נניח ויש 4 דירות בבניין ומשה הוא בעלים של דירה ספציפית, בטאבו לא מופיע איזו דירה שייכת למשה אלא שהוא מחזיק ברבע מהבניין כולו. כדי לרשום כראוי מה שייך למשה הומצא מנגנון רישום הבית המשותף.
2. רישום כ"בית משותף" – חלוקה לתתי חלקות ורישום בעלות ספציפית.
בצורת רישום זו, כל דירה תירשם כ"תת-חלקה" ספציפית ומשה יירשם כבעלים הבלעדי שלה.

בכדי לרשום בית משותף יש להכין תשריט של הבית ושל כל הדירות ואת שטחן המדויק. כמו כן בתשריט זה יופיעו כל ההצמדות שיש לדירות: חניות, גינות ומרפסות.
לאחר יצירת התשריט מנסחים תקנון הקובע לאיזו דירה תוצמד חנייה / מרפסת / גינה אשר עליו חתומים כל בעלי הדירות. עם התשריט והתקנון ניגשים לטאבו ורושמים את הדירות ואת ההצמדות.
רישום מסוג זה ניתן לראות באמצעות "נסח טאבו" אותו ניתן להוציא ממשרד המשפטים בעלות של 11 ש"ח. על קריאת והבנת נסח טאבו ניתן לקרוא כאן